עיתונאי שהוציא לשון הרע על עיתונאי אחר ישלם לו פיצויים בסך 12,500 ש"ח

1.         בהמשך לפסק הדין (החלקי) מיום 14.3.2006, בו קבעתי כי אכן נאמרו דברי לשון הרע כנגד התובע, ניתן בזאת פסק דין לעניין הפיצוי שיש לפסוק לטובת התובע.

2.         אף שכאמור מצאתי שבשני הפרסומים שנעשו על ידי הנתבע היה משום הוצאת לשון הרע, הרי שנוכח תוכנם, שעניינם דברי שקר המיוחסים לתובע והיותו "שקרן שזהו מקצועו ואורח חייו" , וזאת בהקשר להליכים משפטיים אליהם הוא קשור והופעתו או אי הופעתו בבית המשפט, ונוכח כך שהמדובר בפרסומים עוקבים, לא מצאתי לפסוק בנפרד בגין כל פרסום ופרסום והפיצוי שייפסק יתייחס לשני הפרסומים כאחד.

3.         יצויין כי התובע בחר לילך בתביעה לפיצוי ללא הוכחת נזק, אם כי לגרסתו, נוכח כך שהפרסומים נעשו בכוונה לפגוע בתובע, הרי שיש לפסוק את מלוא כפל הפיצוי הקבוע בחוק.

            ב"כ התובע טען בסיכומיו כי יש לפסוק לתובע סכום משמעותי וגבוהה וזאת על בסיס הטעמים והנימוקים הבאים:

א.         היקף הפגיעה בתובע היה גדול משום שנטען כנגדו מספר פעמים שהוא שיקר, השקר היה לבית המשפט, ויתר על כן נטען שהתובע הינו שקרן מועד.

ב.         היקף הפרסום - נוכח כך שהנתבע בעצמו מתהדר שעיתונו הוא העיתון הפופולארי ביותר בבית שמש, הרי שתפוצתו הינה לקוראים רבים.

ג.          הנתבע לא חזר בו ולא התנצל על דבריו.

ד.         דרך ניהול התיק העצימה את סבלו של התובע.

ה.         בין הצדדים סכסוך קודם, והדבר משליך על הזדון של הנתבע.

ו.          ייחוס דברי שקר לבית המשפט הינם עבירה פלילית, ומשכך למעשה ייחס הנתבע לתובע ביצוע עבירה פלילית.

ז.          הנתבע לא נקט באמצעים כלשהם כגון פנייה לתובע טרם הפרסום וזאת על מנת לברר עימו מדוע הצהיר את שהצהיר ולמה התכוון.

ח.         לא התקיימו כאן תנאי ההקלות המנויים בסעיף 19 לחוק, ואף לא התנאי לפיו היה הנתבע משוכנע באמיתותה של לשון הרע, שכן אף שמדובר בעניין סובייקטיבי, הרי בעובדה שהנתבע לא פעל לקבלת תגובת התובע, הרי שקשה לייחס לו מידת שכנוע עצמי בנכונות הפרסום.

ט.         אף שהתביעה הינה לפיצויים סטטוטוריים ללא הוכחת נזק, הרי שהפגיעה בשמו הטוב של התובע הינה קשה בהיותו איש ידוע בציבור, מחנך ומורה וכן היותו משמש כשליח ציבור בבית כנסת.

י.          לא היה כל אינטרס הקשור בחופש הביטוי והפרסום העיתונאי, שכן לא עמדה כאן כל סכנה ברורה ומיידית, או סכנה מפגיעת התובע בציבור.

4.         טענות הנתבע להפחתת סכום הפיצוי הינן בתמצית כלהלן:

א.         התובע בעצמו בכתבה שפרסם בתגובה לפרסום הראשון הודיע כי הוא דורש אך 50,000 ש"ח, אם הנתבע לא יתנצל על הפרסום.

ב.         עצם העובדה שהתובע מעמיד את התביעה לפיצוי סטטוטורי מוכיחה כי לא נגרם לו נזק כלשהו או שאין באפשרותו להעריך נזק כזה.

ג.          בענייננו, דברי הפרסום הינם אך הבעת דעה לגיטימית של הנתבע כי התובע הוא שקרן ואף זאת נוכח סגנונו הבוטה של התובע התוקף אישי ציבור, וכאשר אף הנתבע נמצא שקרן בפי התובע. זאת ועוד, זהו סגנונו של התובע, סגנון של פרובוקציה, כאשר כל מי שעומד מולו מכונה על ידו שקרן ובלופר.

ד.         התובע הינו אדם פרובוקטיבי המעורב בשיח הציבורי הנוהג לכתוב בעיתונות ויש לו טור קבוע המתפרסם מידי שבוע. ובעניינו של הנתבע, הרי שהתובע בחר לפנות לבית המשפט בצו איסור פרסום רק ביחס לעיתונו, זאת למרות שבעיר עוד חמישה "מקומונים", עובדה המצביעה על הפרובוקציה כלפיו.